מה פשעתי?

אז איך אישה הופכת לרפואת כליאה בכלא גברים, medium security, באיטליה?
ואילו חוויות וניסיון חיים צוברים במהלך שנות עבודה בסביבה שכזו?

סיימתי את לימודי הרפואה קיבלתי את ההסמכה ורישיון הרופא, כחודש לאחר מכן גיליתי שאני בהריון. כל כך הלחיץ אותי, הריון בסיכון גבוה שדרש הרבה מעקבים ובעלי חיפש בזמנו מקום לפתוח מסעדה וכל העתיד שלנו נראה עדיין מאוד מאוד לא ברור. החלטתי לא לנסות להתקבל להתמחות בשנה ההיא אלא לחכות לאחרי בהריון ולידה. בינתיים, כדי לצבור יותר ניסיון והשתפשפות במקצוע הזה הטרי, נצמדתי למנטור שלי, רופא המשפחה שלי, ובעוד בטני הלכה וגדלה וגדלה וגדלה למדתי ממנו את כל הבסיס ברפואת משפחה.
לקראת סוף ההריון קולגה וחבר הציע לי להצטרף אליו לעבודה כרופאה בכלא, בהמתנה למבחני הכניסה להתמחות. הוא לא ידע אם יש תקן פנוי אבל הציע להגיש מועמדות ככה שיצרו איתי קשר כשיתפנה תקן. אז הגשתי בתחילת אוקטובר. הלידה הייתה אמורה להיות בסוף נובמבר ולא תיארתי לעצמי שיומיים לאחר הלידה, עדיין בבית החולים אחרי קיסרי חירום בשבוע 36 , אקבל זימון לראיון עבודה. וככה מצאתי את עצמי, שמונה ימים לאחר הלידה, עדיין עם תפרים בבטן, נוהגת לראיון עבודה די מסתורי בעיניי. לא ידעתי כלום באמת על העבודה או המערכת.
מכירים את הסדרה Oz? Prison break? זה היה המושג שלי על בתי סוהר. סרטים אמריקאיים.
ראיון העבודה היה קצר ולעיניין. מעט לאחר מכן קיבלתי הודעה שהתקבלתי וזומנתי למפגש ישיר עם מנהל מערכת הבריאות בכלא בפאביה, עיר מגוריי. שיחה קצרה, בו סיפרתי לו שיש לי תינוקת בת כמעט (!!) חודש בבית, והוא למזלי הגדול אישר לי לא לעבוד משמרות לילה עד שהקטנה תגדל קצת.

אחרי כמה משמרות חפיפה עם קולגות, קיבלתי את המשמרת הראשונה.

יום ראשון, 12 שעות. רק אני, שני אחים והסוהרים, בלי אף קולגה. 700 אסירים תחת אחריותי הבלעדית. 
איזה פחד. מה יהיה? מה מחכה לי? ואם יהיה מקרה של כאב חזה? ואם התקף אפילפסיה? ואם, ואם ואם…. אני לבד, עשרה חודשים מאז שהוסמכתי לעסוק ברפואה. פשוט שיקשקתי…. השארתי לבייביסיטר בקבוקי חלב שאובים לקטנה בת החודש, נישקתי את הקטנטונת, הרחתי אותה טוב טוב,  ויצאתי לדרך עם משאבת חלב ובקבוקים נוספים. למשמרת הראשונה.

טוב, אז כבר התחלתי את העבודה בכלא, אז למה להשאר בכלל? זאת הרי הייתה אמורה להיות תחנת ביניים שכזו בדרך להתמחות בפסיכיאטריה. אז חוץ מהעובדה שהעבודה בכלא עם אסירים דומה מהרבה בחינות לעבודה במחלקה פסיכיאטרית, פתאום נפל לי האסימון. כלומר לא ממש פתאום, אלא 3-4 חודשים אחרי תחילת העבודה……

המשך בפוסט על שני הכובעים…….

פורסם על ידי docaya

I am an Israeli doctor, studied medicine here in Italy and together with my husband decided to stay as soon as I was qualified as an MD. I am also a mother of two daughters and three cats. PrisonDocTales tells mostly my work stories, correctional doctor (prison physician) until the summer of 2018 and prison addiction medicine specialist since then, but other stories as well. This is a growing blog born out of so much curiosity surrounding my professional choic

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: