הבנות שלי גדלות לתוך מציאות של אמא רופאה בכלא. מה זה גדלו? השנייה כמעט נולדה בכלא……
מבחינתן המשפט 'מחר אני נכנסת לכלא' הוא מציאות חיים בכלל לא מוזרה, נורמלי לחלוטין (הבת דודה שלהן הקצת יותר גדולה כשהגיעה לביקור ראשון אצלנו כמעט נחנקה מהאוכל במסעדה כששמעה אותי אומרת את זה), אמא הרי גם חוזרת משם, אפילו אם זה אחרי 24 שעות.
בשלב מסויים כמובן מתחילות שאלות. אמא, מה זה כלא? והדילמה הגדולה איך מסבירים לילדה בת שלוש מה זה בית סוהר בלי להכניס אותה לחרדות, בלי לחשוף אותה כבר עכשין לצד האפל של הפלנטה שלנו.
אז מסבירים בעדינות שכלא זה מקום שמכיל אנשים שעשו דברים לא טובים. אופס, רגע, צריך לספר כבר עכשיו על גנבים? (זו בערך דרגת הפשע הכי פשוטה שאני יכולה לחשוב עליה).
ההסברים מתפתחים כמובן עם הגיל. טוב ורע. חוקי ולא חוקי. דמות השוטר כמובן וה'רעים' בסרטים המצויירים.
אבל מדי פעם יש 'פאשלות'. דוגמא? כשחזרתי הבייתה כולי מזועזעת ממשמרת 31 בדצמבר, וסיפרתי לבעלי בעדינות בנוכחות הבנות ש'הגורילות הרעידו את הכלא' (בלי שיפוטיות, זאת הייתה ההרגשה, גן חיות, ג'ומנג'י שמתפרץ עלייך), אלי, אז בת ארבע, שאלה אותי עם עיניים גדולות ותמהות: "למה הגורילות עשו רעש?". מצאתי את עצמי מתנצלת בפני הגורילות על ההשוואה…..
כשהבנות קיבלו מסבתא אוהבת קצת חטיפי במבה, הם קיבלו הנחייה לא להשתמש במילה במבה בציבור. אבל אז הייתי צריכה להסביר למה. כלומר שבמבה (שם רחוב באיטליה לקוקאין) זה שם של חומר מאוד מסוכן לבריאות ואנחנו לא רוצים שאנשים אחרים יתבלבלו ויחשבו שאנחנו אוכלים אותו.
הבנות יודעות שאמא מטפלת באנשים שעשו דברים לא טובים. היום לצערי כמו רוב הילדים בגילן הן כבר שמעו על גנבים, שודדים, מתנקשים. והן מקבלות את זה כחלק נורמלי מהחיים.
ואז הגיע הקורונה. מרידות בבית הסוהר המקומי, הגבלות כניסה לכלא רק למקרי חירום וקיצון. טיפול במכורים לסמים בחודשי מרץ עד ספטמבר לא נחשב כחירום (מסיבות שונות, אחת מהן היא שתיאורטית אין סמים בכלא, אז אין סכנת חיים), וגם הבנות בבית. הגדולה הייתה בכיתה א' וזקוקה להרבה עזרה בשיעורים און-ליין והקטנה עדיין בגן. קיצר, אמא צריכה לעבוד מהבית (פעם בשבוע כניסה לכלא לראות אסירים חדשים). מה שאומר שעות של ישיבות צוות תוך כדי תמיכה בלימודים של הגדולה ומציאת משימות לקטנה. קיצר, מציאות חיים שרבים מאיתנו חוו ועדיין חווים מאז סוף פברואר 2020. רק שבישיבות הצוות שלי המידע שמועבר הוא לא פשוט. והמושג 'מכור לסמים' חוזר שוב ושוב ושוב בנגזרות רבות.
אז מנסים לסנן קללות בארבע שפות (נגד חוקי חירום שיצאו ועורכי הדין שקפצו עליהם בשמחה), ומשתמשים באוזניות כדי לחסוך מהבנות לפחות חלק מהשיחה. וזאת מציאות חדשה.
ואז אמיליה בת החמש החליטה להתקיל. אמא, מה זה מכור לסמים?
הסברתי בעדינות את המושג של התמכרות לסמים: את זוכרת שהסברנו לא להשתמש במילה 'במבה' כי זה חומר מסוכן לבריאות? אז יש עוד הרבה חומרים כאלו. וישנם אנשים שלמרות שהם יודעים שזה לא בריא ממשיכים לעשן או לבלוע אותו, כי הם מרגישים שהם לא יכולים בלעדיו. וההרגשה הזו נקראת התמכרות. הסבר באיטלקית כמובן.
אה, אמא, אז מכור לסמים זה כמו סיגריות! גם את מכורה!!!
הבלוג שלך מדהים, נהניתי לקרוא, להפנים, להזדהות…
הגעתי אליו בעקבות פוסט על דף הבית של גיסתך ז”ל טל בירן. כבר כמה ימים שאנחנו לא מעכלים, כל הקהילות היהודיות באיטליה כואבות את כאבכם ומחבקות אתכם בחיבוק ענק. תהיו חזקים, תהיי חזקה ותומכת הכי טוב ונכון שאפשר למען איתן הקטן. אין לי ספק שהוא יהיה מוקף בחום ואהבה על אף העובדה שהטרגדיה הזאת תלווה אותו למשך כל חייו….
שלא תדעו עוד צער ❤️🙏
יפית תמיר קלדרוני.
אהבתיאהבתי