מיקל


מיקל הגיע לאיטליה על רכבת משא, ברח מאחת ממדינות יוגוסלביה לשעבר במהלך מלחמת האזרחים שפירקה אותה. הוא היה בן 14. היום מיקל בן 40, חסר נתינות, ומוגדר כפרסונה נון גרטה במדינת המוצא שלו. מאז גיל 14 הוא מוגדר כך.
אבל הסיפור שלו מתחיל עוד לפני המלחמה. בן לאבא אלכוהוליסט ומתעלל, הוא נזרק בגיל 7 מהבית לרחוב. פשוט ככה. כששאלתי אותו מתי הוא התחיל לשתות אלכוהול באופן קבוע, יומיומי, הוא הסתכל עלי במבט קריר אך משועשע קלות וענה: הייתי בן 7.
לבד ברחובות עיר כבר על סף מלחמה, הוא שרד כמו שכל ילדי הרחובות מסתדרים. אומץ ע"י כנופיית רחוב, תחת חסות מבוגרים ומתבגרים. והתחיל ל'עבוד' כדי להצדיק את קיומו בקבוצה. פשעים קטנים. גניבות, פריצות רכב, כיוס. ובלילה בקבוק וודקה מקומית ביחד עם הקבוצה. בן 7.
ואז הגיעה המלחמה. אני זוכרת את מלחמת האזרחים היגוסלביה דרך פילטרים של ילדה. סרבים נגד בוסנים נגד קרואטים נגד קוסובו. פליטים שמגיעים לקיבוץ מעגן מיכאל. תרומות שנאספו בישראל לסייע לפליטים.
מיקל זוכר את המלחמה כי הוא היה חייל. בגיל 10 קיבל רובה, ופוצץ  בחומרים מעוררים (קוקאין, אמפטמינים, חומרי הזייה, בהתחלה בלי לדעת בכלל), ונשלח לחסל כפרים ביחד עם ילדים חיילים אחרים. כולנו שמענו על התופעה הזו בעבר. באפריקה, במזרח הרחוק וגם קרוב הבייתה בסוריה, לבנון. אבל לפגוש גבר שהאישיות שלו התגבשה במהלך שנים שכאלו הייתה חוויה מקפיאת דם. לשמוע אותו מספר בקול רגוע ופנים שקטות ש'את לא יודעת מה זה להרוג תינוקות', 'אני עשיתי דברים שלא מדברים עליהם'. ולשבת מולו ולהחריש. ולהנהן. המושג פסיכופת כבר לא מקבל הכרה בתחום בריאות הנפש, ב DSM V  (התנ״ך של העוסקים בבריאות הנפש ברוב העולם המערבי) מדברים על הפרעת אישיות אנטי-חברתית, וכביכול האבחנה הישנה של פסיכופת נופלת בתוך ההגדרה הזו. אבל לפעמים פוגשים פציינטים שתחושת הבטן שלך צועקת, זו לא הפרעת אישיות, זו פסיכפתיות!
מיקל ידע להגיד את כל הדברים הנכונים שצריך להגיד לרופא התמכרויות. הוא מכיר את המערכות טוב מאוד, ולמד איך לשחק את המשחק. זמן קצר מרגע הגעתו לאיטליה הוא נעצר בגין עבירה קטנה והוכנס לקהילה מוגנת לקטינים. הוא אומץ גם ע"י משפחה איטלקית שמהווה לו עוגן באיטליה בתקופות הטובות שלו. אבל את רוב זמנו באיטליה הוא העביר במוסד זה או אחר. כבר מעל ל 10 שנים אסיר. כך שעד שהוא הגיע אלי הוא כבר היה משופשף ומנוסה ביצירת קשר עם עובדי המערכת. כמו שאמרתי, הוא אמר את כל הדברים הנכונים, אבל הקור שנדף ממנו. הרגשה שמדברים עם אדם שאצלו הפן הרגשי הוא שטוח כמו טפט. שלא נותרה בו שמץ יכולת לאמפטיה.
והידיעה שבבעיית האלכוהול שלו ניתן לטפל או לפחות לנסות ולקוות לטוב. אבל את הבסיס של האדם, שגדל כילד-חייל, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשנות.

פורסם על ידי docaya

I am an Israeli doctor, studied medicine here in Italy and together with my husband decided to stay as soon as I was qualified as an MD. I am also a mother of two daughters and three cats. PrisonDocTales tells mostly my work stories, correctional doctor (prison physician) until the summer of 2018 and prison addiction medicine specialist since then, but other stories as well. This is a growing blog born out of so much curiosity surrounding my professional choic

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: