ארונית הקסמים שלי

לכל רופא כלא יש ארונית שלו, הרי אנחנו מבלים שם תורנויות ארוכות, וזה המקום לאכסן מצעים, מוצרי טיפוח בסיסים, סקרבס, ציוד רפואי אישי.

אבל לארונית שלי היה גם אופי קצת שונה. בארונות שלי היו סטוקים של עוגיות בראוניז, חבילות של אגוזים וצימוקים, כמה חבילות סיגריות אקסטרה. כמה פחיות של קולה בטמפרטורת החדר (כלומר בין 12 מעלות בחורף לפני הדלקת החימום, ועד 40 פלוס בקיץ, חדר הרופא התורן ממוקם ממש מעל המאפייה מה שלא עוזר ממש).

כל התכולה הזו לא נועדה לבטני/ראותיי שלי, שכן כידוע לכל, כמו מדריכי טיולים גם הרופא לא עושה אף פעם פיפי, לא אוכל ולא נח. התכולה המופלאה הזו נועדה לשחד אסירים. ממש ככה לשחד. דוגמא?
אסיר מגיע על כסא גלגלים, כבר יומיים בשביתת רעב, מרגיש חלש. יומיום הוא יגיע למרפאה לבדיקה שגרתית של מדדים ומצבו הכללי. יש איסור בחוק של הזנה בכוח ובכלל התערבות רפואית כל שהיא כל עוד האסיר הוא בהכרה (ואז חייבים לפעול במהירות במצב חירום). המטרה? שהאסיר יצהיר שהוא מפסיק לשבות. האמצעים? עוגיות בראוניז מבית 'לידל'. או אולי צימוקים ואגוזים. או אולי קולה לא כל כך בטמפרטורה הנכונה. רק שיאכל. לאט לאט. רבע עוגיה כל 15 דקות. 5 אגוזים. ובינתיים הוא אצלי במרפאה ומדבר. ככה למשל נוצר הקשר הטוב עם הפציינטים הטוניסאים.

והסיגריות? מי שמע על רופא שמחלק סיגריות?? טוב, כשאת בכלא ישנן סיטואציות שבהן גם זה מתחיל להראות נורמטיבי. לאסירים כאן אין משכורת. רובם הגדול גם לא עובד בכלא. המדינה מספקת להם מזון מהמטבח, מקום לינה ותרופות. כל דבר מעבר זה על חשבון האסיר. כלומר על חשבון בני משפחתו או חבריו השולחים לו כסף לקנות משחת שיניים, שמפו, מצרכי מזון לבישול בחדר, גז לבישול, וכן גם סיגריות.
ומה עושה אסיר שאין לו קרובי משפחה באיטליה או שבני משפחתו אין בכוחם הכלכלי לתמוך בו?  רבות השיטות שבהן הם 'מסתדרים'. אבל המראה של אסיר שמלקט בדלי סיגריות כדי לאסוף מספיק טבק תמיד עורר בי חלחלה. וגם קצת פלאשים לתיאורים מתקופות אחרות בהיסטוריה (לפני שכולנו ידענו שהסיגריות הורגות),  מסיפורים של סבי ז"ל ניצול השואה שסיפר על החיים בגטו. אז תמיד הייתה לי חבילה אקסטרא, כדי שאם אסיר יבקש, אוכל לתת לו לפחות סיגריה אחת או שתיים. בייחוד לאסירים חדשים שהגיעו בפעם הראשונה לכלא מהבית, לאסירים פסיכיאטרים. שיהיה…..