הבוסקו של רוגרדו

היא נכנסה אלי למרפאה, בחורה צעירה  24 או 25. רזה. עויינת מאוד, לא מוכנה לענות על שאלות, אפילו הפשוטות שבהן. היא הגיעה אלינו  מכלא אחר בו שהתה זמן קצר מאוד, מספיק כדי לאבחן התמכרות להרואין ולהתחיל טיפול במתדון. קראתי לה לשיחת הכרות ראשונה וכדי לאשר את המרשם.  אבל היא לא הסכימה לדבר. פשוט קמה מהכיסא ויצאה מהמרפאה, מזמינה אותי בצורה אגרסיבית לקרוא את התיק הרפואי שאיתו הגיעה אלינו במקום לשאול אותה שאלות.
התיק הרפואי שלה היה דק מאוד, היא סך הכל בילתה בכלא הקודם שבועים, אבל הערה בתיק תפסה את עיני. היא נעצרה בבוסקו של רוגרדו. החורשה של רוגרדו. הרופא שקיבל אותה ציין את מצבה הפיזי והנפשי הירוד, תת תזונה קשה, חתכים ופצעים מזוהמים בכל הגוף. במייל שכתב לנו אמר שהוא מעריך שאם לא הייתה נעצרת הייתה במרחק כמה ימים ממוות.

הבוסקו של רוגרדו. אחד ממרכזי הסחר והשימוש בסמים הגדולים באירופה. כמה צעדים בודדים מתחנת הרכבת והמטרו של רוגרדו שבדרום מילאנו. ציר תנועה חשוב לכל משתמשי הסמים באזור, וגם מרחוק. לקחת רכבת ישירה ליער סוחרי הסמים. הרואין בעיקר, אבל גם קוקאין ותרופות אופיאטיות. המקום מוכר לכוחות הביטחון שמדי פעם מבצעים מעין מבצע ניקיון, אבל בדר"כ מסתפקים בהצבת שוטרים בקרבת מקום. יותר כדי לשמור על הרוע בפנים ולהגן על האזרחים הרגילים שבחוץ.
הבוסקו של רוגרדו שתואר כגיהנום עלי אדמות ע"י כל אדם נורמלי שנכנס לשם. שהעז להכנס למתחם הפנימי שלו. מחוץ לבוסקו רואים את המחטים  המשומשות מוטלות בכל מקום והתקבצות של משתמשים, אבל לא רואים את מה שמתחולל בתוכו.
הבוסקו שמסמל יותר מכל את הקאמבק של ההרואין. בייחוד בקרב בני נוער, וכמעט בני נוער. ילדים בני 11, 12 ו 13. שמגיעים לנסות הרפתקה, הרפתקה שתכלה את חייהם.
הבוסקו של רוגרדו, אליו מגיעים משתמשי סמים מכל הסוגים. צעירים, מבוגרים, נשים, גברים, אמהות עם ילדים קטנים. הבוסקו בו נולד תינוק מתחת לאחד העצים כשמחט עדיין בזרוע האם.

לבוסקו מגיעות יחידות מתנדבים, עם אוכל, מים, שמיכות וביגוד. ומנסים לשכנע אותם להגיע למרכז קליטה לטיפול ראשוני בהתמכרות. ובדרכ לא מצליחים.
העיתונות באיטליה התעסקה לא מעט ב'מסעות' הללו ליקום המקביל הזה. בזוועות. במקום בו סוחרי הסמים מתייחסים למשתמשים כפי שהם רוצים, מעוללים להם כל מה שעולה בדעתם. גוף בשביל מנה. גוף בשביל מקום. בגן העדן של רוגרדו.
אני מעולם לא הגעתי לבוסקו. את הסיפורים אני מכירה מהפציינטים שלי. בייחוד מהפציינטיות. אבל נראה שיש מעין קוד של סודיות. מה שקורה בבוסקו נשאר בבוסקו. לא באמת חושפים מה שמתרחש שם. חלקן מנסות לצייר את הטיול לבוסקו כמשהו טריוויאלי, מדחיקות את החוויות.

אחת הפציינטיות שלי, איתה עבדנו קרוב לשנה על הכנה לכניסה לקהילה טיפולית בשיחרור מוקדם, אחת שהצליחה לשכנע אותנו שהיא מלאת מוטיבציה לשינוי, לדרך חדשה. יצאה מהכלא ומעולם לא הגיעה ליעד. בדרך הפיתוי לעצור בבוסקו היה חזק ממנה. ושם היא נשארה שבועיים, עד שנעצרה שוב וחזרה אלינו, משוכנעת שהיא בהריון.

ואני נוסעת ברכב לעבודה וברדיו פרסומת של שירות הרכבות באיטליה על הגדלת תנועת הרכבות לרוגרדו. "מעכשיו יש יותר רכבות שמובילות מנאפולי, מרומא, מפירנצה, ומבולוניה לתחנת רוגרדו במילאנו" מכריזים בגאווה. 

פורסם על ידי docaya

I am an Israeli doctor, studied medicine here in Italy and together with my husband decided to stay as soon as I was qualified as an MD. I am also a mother of two daughters and three cats. PrisonDocTales tells mostly my work stories, correctional doctor (prison physician) until the summer of 2018 and prison addiction medicine specialist since then, but other stories as well. This is a growing blog born out of so much curiosity surrounding my professional choic

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: