ילדים

ילדים מכל המגזרים, ילדים משכונות קשות אבל גם בני טובים משועממים, כאלו שאמאבא עסוקים בקריירה ולא נוכחים, פיזית ורגשית בבית. הם מתחילים בקטן, 'רק' מעשנים את ההרואין, אבל מהר מאוד עוברים לשימוש במחטים. לפעמים הם בכלל מנסים קוקאין, אבל לא יודעים שהפושרים מערבבים לעיתים קרובות את הקוקאין עם מעט הרואין, כדי להגביר את הסיכוי להתמכרות ולאפקט הלקוח החוזר. הרואין היום הרבה יותר זול מקוקאין, לפושר שווה לערבב את החומרים מכל הבחינות.
בראיונות שבעיתונות ההורים אומרים "כן, הילד הסתגר יותר בחדר, ודיבר איתנו פחות, וגם כעס יותר על העולם ואמאבא, אבל איזה בן נוער לא?" במציאות בה ההורים מפקידים את ילדיהם בפעילויות שונות, בין בית ספר לפעילות מעשירות אחרות, יחד עם פלאפון, רשתות חברתיות פעילות וזרימת מזומנים, צריך וכדאי לבדוק גם היכן עובר הגבול בין 'לכבד את הפרטיות והעצמאות' של הילד, לבין להגן עליו/עליה מהסביבה ומעצמו/ה. אבל גם להיות זהיר, כי במקרים רבים כשההורה מגלה את הבעיה, ומנסה להציב את ה'מראה' לילדו, ההתמכרות כבר כל כך חזקה, שהילד/נער פשוט קם והולך. נעלם. מדי פעם איזה הורה אמיץ במיוחד חודר לבוסקו של רוגרדו (או מקום דומה) בחיפוש אחרי ילדו. לא תמיד הוא מוצא.

כאן באיטליה הרימו ידיים בהסברה לנוער כניסיון מניעת שימוש בסמים. מחקרים, כך אומרים, מעידים שתוכניות מניעה שכאלו הן לא יעילות. אפילו עלולות להיות מסוכנות, כי הסיכוי לסקרן בן 15 לנסות להשתמש בסמים כדי לראות במה מדובר גדול מהפחד שאולי תצליח להכניס בו. אולי בגלל שבתוכניות האלו מתייחסים למריחואנה והרואין באותה הצורה. ונער בן 15 שכבר עישן את הגויינט הראשון שלו (והשני, והשלישי) ולא מזהה בחוויה שלו את מה שנאמר לו בהרצאה, חושב שהכל זה הגזמה. ואם מגזימים בקשר למריחואנה, אז בטח גם לגבי הרואין. נו, לפחות ננסה לראות על מה כל הרעש. בלי להבין שבהרואין מספיקה לפעמים רק פעם אחת כדי לקשור אותך לחומר.

אז אין תוכניות מניעה לנוער בבתי ספר תיכון וחטיבת ביניים. לפחות לא כאלו של המערכת הציבורית. נראה כאילו פשוט מקווים לטוב.
ואני שואלת, אם אנחנו מצליחים להחדיר בילדים החל מגיל גן שסיגריות זה פיכסה, שסיגריות זה לא בריא, האם לא כדאי להתחיל את מניעת שימוש בסמים בגיל צעיר יותר? האם לא צריך להפריד בפעילות המניעה בין הסמים הקלים לאלו מסכני החיים, מסכני הנפש, שחושפים אותך בתור משתמש לסיטואציות הלקוחות לעיתים מהסיוטים של בוש (הצייר, לא הנשיא).

בתור נקודה אחרונה למחשבה הקשורה לנושא אוסיף רק את המידע הבא: האונה הפרה-פרונטלית, זו האחראית על כושר השיפוט והערכה שלנו של מצבי סיכון (כדאי לעשות משהו או שזה מסוכן מדי?) מגיעה להתפתחות המלאה רק בגיל 25. זו הסיבה בה מגייסים חיילים בני 18. זו הסיבה למה חברי Jackass היו כולם מתחת לגיל 25. נזק שנגרם לאונה הזו בגיל ההתפתחות (כלומר ההתבגרות וקצת הלאה) הוא נזק נוירולוגי בלתי הפיך (לפחות היום).  צילומי MRI שמראים את ה'חורים' שנוצרים במוח מתבגר שעושה שימוש קבוע בקוקאין מוכרים לכל מי שעוסק בתחום. כתבתי קוקאין, אבל גם לשימוש כרוני ותדיר בקנאביס בגיל ההתבגרות ישנן השלכות לא הפיכות (שוב, כרגע, מידע ומחקרים עכשווים) על האונה הפרה-פרונטלית, וכתוצאה מכך גם על יכולות תפקוד שונות לאחר גיל 25.
אז הנה מלכוד 22:  איך משכנעים מתבגר, שהסיכון בשימוש בסמים גדול מהחוויה החיובית שהוא יכול לחוות ממנה, כאשר מבחינה ניורופיזיולוגית מרכז ההחלטות  והשיפוט שלו עוד לא בשל?????

פורסם על ידי docaya

I am an Israeli doctor, studied medicine here in Italy and together with my husband decided to stay as soon as I was qualified as an MD. I am also a mother of two daughters and three cats. PrisonDocTales tells mostly my work stories, correctional doctor (prison physician) until the summer of 2018 and prison addiction medicine specialist since then, but other stories as well. This is a growing blog born out of so much curiosity surrounding my professional choic

תגובה אחת על “ילדים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: