נושאת הבשורות המרות

אני הפכתי לנושאת הבשורות המרות. אני זו שסיפרתי להורי שעמית, טל וטומי נעלמו מחיינו. אני זו שסיפרתי לאחיי. הייתי נוכחת כשאימי טילפנה להוריה של טל והסברתי ביתר בהירות. מוסרת את החדשות הרעות ביותר שהורה יכול לקבל, ושומרת על פרצוף נייטרלי, רגועה מבחוץ והרוסה מבפנים.
הייתי אני זו שחיפשתי בייאוש מה עלה בגורלו של איתן, במספר אינסופי כך נראה של טלפונים למרכזי החירום השונים, למשטרה. רק כדי לקבל תשובה, גברת תשאירי פרטים ניצור איתך קשר. והצלחתי להגיע למידע, עוד לפני שהמשטרה הגיעה אלי הבייתה. עם חצי רגל לכיוון טורינו.
הגענו לטורינו, הורי ואני במונית. 11 בלילה. וכל הנסיעה טלפונים הודעות אין סוף. ואני זו שנותנת מידע למשרד החוץ. ולשגרירות. ומגיעים לבית החולים. שני קולגות מחכים לי. מנסה להבין את מצבו של איתן. הפרוגנוזה.
הייתי אני לצד מיטתו של איתן כשריכוז חומרי ההרדמה הורד בהדרגתיות, ואיתן התחיל להתעורר, שומעת את המילים הראשונות שלו וחוסמת, עוצרת את הדמעות.
הייתי אני זו שענתה לאחץן, בצורה עדינה וקול רך, באופן לא ישיר אך ללא שקרים, כשהוא ביקש לראות את אמא, לדבר עם אבא. ' אמא ואבא לא יכולים לדבר איתך איתני" לחשתי, בתקווה שלא ישאל עדיין למה.
הייתי אני זו שסיפרה לאיתן שאמא, אבא וטומי נמצאים עכשיו בשמים. שהם אוהבים אותו לתמיד, והם מסתכלים עליו כל הזמן מהשמים. ושהוא יכול לדבר איתם, ולצייר להם, ובעתיד יוכל גם לכתוב להם. אבל שהם לא יכולים לענות לו. רק בלב.
מנסה לתת חיבוק לילד שלא רוצה, כי הוא רוצה את החיבוק של אמא, ולא יוכל לקבל אותו יותר לעולם. ואני לצידו עם דמעות עצורות וצרחה תקועה בגרון.
אני זו שהמשכתי לענות על השאלות של איתן. תשובות המתארות לו מציאות חדשה בשבילו. ובשבילנו.
ותמיד, מאחורי הפרצוץ הרגוע והקול הרך, ליבי לא מקבל את המציאות הזו. לא באמת. גם חודש אחרי הוא לא מוכן לקבל את האמת הסוריאלית הזו.
אני ממשיכה להיות לצידו של איתן, ביחד עם בעלי ובנותי. מחבקת כשהוא מקבל, מחזיקה לו את היד עד שנרדם כל לילה. ישנה עם בעלי כך מזרון בחדר הילדים, כדי שנהיה זמינים לשלושתם בלילה. קרובים אליהם.
אני ממשיכה למשוך את הכרכרה. טיפולים בבית, פעילויות נורמליות של הבנות, הכנה לכיתה א של איתן ואמיליה שכבר מינואר רשומים לאותו בית ספר, לאותה כיתה א. שיעורי בית לחופש של אלאונורה. פסיכוטרפיסטים לשלושתם.

וכמה שהייתי רוצה שלאיתן יהיה סיכוי אמיתי למצוא אושר, נורמליות בסיטואציה הכי אנומלית. כי איתן הוא לא הזיכרון של אחי וגיסתי. איתן הוא ילד. אינטליגנטי ורגיש. ילד שזכותו לא להיות מתוייג כ"הילד ששרד". ילד שזכותו לחיים כמה שיותר נורמלים. בית ספר, ספורט, אומנות, מוזיקה, חברים, אהבה. משפחה. יציבות.
אני לא רוצה להיות יותר נושאת החדשות הרעות. אני לא יכולה יותר להיות היא.

 

In inglese si dice a bearer of bad new, e sono io che diventata la portatrice di notizie cattive. Ero io a raccontare a miei genitori che Amit e Tal e Tom non ci sono più. Ero io a raccontarne ai miei fratelli. Spiegare meglio ai genitori di Tal. Raccontare le notizie più brutte che un genitore può sentire, mantenendo una faccia neutra, calma da fuori e distrutta dentro.
Ero io quella al telefono cercando disperatamente informazioni su Eitan, tentando di capire dove sta. Arrivata a Torino all'ospedale e cercando di capire la sua situazione, la prognosi.
Ero io al fianco del letto di Eitan, sentendo le sue prime vere parole e bloccando le lacrime, quando ha iniziato svegliare.
Ero io a rispondere in maniera delicata e non diretta alla richieste di Eitan di vedere la mamma, di parlare con papà. 'La mamma e papà non posso parlare ora Eitani" suseravo. Sperando che non mi chiede ancora il perché.
Ero io a raccontare ad Eitan che la mamma, papà e Tomi sono ora nel cielo. Che lo amano sempre, ma che lo guardano da loro posto nel cielo. Che lui può parlare con loro, e disegnare per loro e più avanti potrà anche scrivere a loro. Ma che loro non possono rispondere, solo nel cuore. Tendando dare una abbraccio ad un bambino che non ne vuole, perché vuole quel abbraccio della mamma, e non potrà mai averlo più. E io a fianco di lui con le lacrime bloccate e grido enorme soffocato in gola.
Ero io a continuare rispondere alle domande di Eitan, risposte che illustrano una nuova realtà per lui. E per noi.
E sempre dietro la calma faccia e la dolce voce il mio cuore non vuole ancora capire che questa è la realtà. Da vero. Anche a distanza di un mese non accetta questa surreale verità.
Sono io che continuo stare a fianco di Eitan, insieme alle mie figlie e marito, abbracciandolo quando accetta, tenendolo la mano per aiutarlo addormentare, dormire su un matteraso nella cameretta così tutti 3 bambini a casa stanno vicino a noi.
Sono io che tiro il carro. Dei trattamenti a domicilio, le attività normali delle bambine, la preparazione di Eitan ed Emila alla prima elementare, i compiti estivi della grande, le psicoterapie di tutto tre.

E quanto vorrei che Eitan avrà uno vero chance di trovare felicità in qualche punto della sua vita, una normalita in una situazione anomala. Perché Eitan non è la memoria di mio fratello e cognata. Eitan è un bambino. Bambino intelligente e sensibile. Bambino che merita non essere etichettato come memoria, come 'il sopravissuto". Un bambino che merita di avere una vita al più possibile normale. Scuola, sport, arte, musica, amici, amore, famiglia. Stabilità.
Non vorrei più essere la portatrice di cattive notizie. Non posso più essere quella. 

פורסם על ידי docaya

I am an Israeli doctor, studied medicine here in Italy and together with my husband decided to stay as soon as I was qualified as an MD. I am also a mother of two daughters and three cats. PrisonDocTales tells mostly my work stories, correctional doctor (prison physician) until the summer of 2018 and prison addiction medicine specialist since then, but other stories as well. This is a growing blog born out of so much curiosity surrounding my professional choic

7 תגובות בנושא “נושאת הבשורות המרות

  1. אוה וואו, אלוהים אדירים. שולחת חיבוק מרחוק, לא יכולה לדמיין את הכאב. המילים שלך קורעות, והמציאות נוראה מהן.

    אהבתי

  2. סיפור קורע לב ומאוד מורכב.
    הלוואי שתצליחו להגיעה להבנה.
    הילד צריך את כל המשפחה שהוא יכול לקבל.

    אהבתי

  3. כולם רואים את האמת. אם תמשיכי לנהל את המשבר בצורה מכובדת דיסקרטית רגועה ומעוררת הערכה כמו שעשית עד עתה, אין ספק שאיתן יחזור לחזקתכם. אין ראויים מכם לשקמו.

    אהבתי

  4. מהכרות לגמרי שטחית נראה לי שאת נושאת הבשורות המרות כי יש לך תפקיד מרכזי ואחראי בחוג המשפחתי. לא קל אבל נראה שאת נושאת בעול באופן מרשים
    חזקי ואמצי!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: