נושאת הבשורות המרות

אני הפכתי לנושאת הבשורות המרות. אני זו שסיפרתי להורי שעמית, טל וטומי נעלמו מחיינו. אני זו שסיפרתי לאחיי. הייתי נוכחת כשאימי טילפנה להוריה של טל והסברתי ביתר בהירות. מוסרת את החדשות הרעות ביותר שהורה יכול לקבל, ושומרת על פרצוף נייטרלי, רגועה מבחוץ והרוסה מבפנים.הייתי אני זו שחיפשתי בייאוש מה עלה בגורלו של איתן, במספר אינסופיהמשך לקרוא "נושאת הבשורות המרות"

אמביוולנטיות

כשעושים חיפוש היום במאגרי תמונות אונליין של המילה 'התמכרות' מקבלים לצד תמונות של סיגריות, תרופות ומחטים לא מעט תמונות של בני נוער ובוגרים המשתמשים בפלאפונים. כלומר השיח המקשר בין שימוש בפלאפונים ורשתות חברתיות למושג התמכרות הוא כבר ידוע לכולנו. הוא פשוט עוד לא נכנס להגדרות המקצועיות בעולם הפסיכאטריה. בגרסה האחרונה של DSM, התנ״ך של הפסיכאטריההמשך לקרוא "אמביוולנטיות"

ילדים

ילדים מכל המגזרים, ילדים משכונות קשות אבל גם בני טובים משועממים, כאלו שאמאבא עסוקים בקריירה ולא נוכחים, פיזית ורגשית בבית. הם מתחילים בקטן, 'רק' מעשנים את ההרואין, אבל מהר מאוד עוברים לשימוש במחטים. לפעמים הם בכלל מנסים קוקאין, אבל לא יודעים שהפושרים מערבבים לעיתים קרובות את הקוקאין עם מעט הרואין, כדי להגביר את הסיכוי להתמכרותהמשך לקרוא "ילדים"

לא נעלמתי

לא נעלמתי. אני עדיין כאן. ממשיכה לגלגל אבנים במעלה ההר במאמץ סיזיפי שכזה. אז למה אני לא כותבת יותר שאלו אותי. למה אין פוסטים חדשים. הפוסטים ממשיכים להכתב. אבל אני גונזת אותם. הם כל כך שחורים, שאפילו הומור שחור לא מצליח לחלחל יותר. לא, אל דאגה, לא מדובר בדכאון. מדובר רק בניתוח שלי של מצביםהמשך לקרוא "לא נעלמתי"

מאיה חן מראיינת אותי בפודקאסט "נשים מספרות רילוקיישן"

בקישור הבא תוכלו להכנס ולהקשיב לראיון שמאיה ערכה לי והוא מפורסם בבלוג שלה "עשרים דקות מסיאטל" כחלק מסדרת פודקאסטים שעוסקת בנשים ברילוקישיין בעולם. כל אחת והסיפור שלה. אז הנה גם הסיפור שלי באודיו…https://www.mayarelostories.com/post/relocation-to-italy-with-aya-biran-the-prison-doctor?fbclid=IwAR1elrqfGk_FF0hxqXKzAseQu2BUStXoOYTGipz8bgHwqP5RxNkvPcNbiF4

Night shift, 31st December

It’s 8 pm, time to kick off my 24-hour shift. It’s not a regular shift – it’s New Year’s Eve. I’m replacing a colleague who’s in an almost catatonic state. He obviously can’t wait to get ready for a New Eve’s dinner with friends. He’s leaving me at the clinic, clearly ecstatic at not beingהמשך לקרוא "Night shift, 31st December"

הבוסקו של רוגרדו

היא נכנסה אלי למרפאה, בחורה צעירה  24 או 25. רזה. עויינת מאוד, לא מוכנה לענות על שאלות, אפילו הפשוטות שבהן. היא הגיעה אלינו  מכלא אחר בו שהתה זמן קצר מאוד, מספיק כדי לאבחן התמכרות להרואין ולהתחיל טיפול במתדון. קראתי לה לשיחת הכרות ראשונה וכדי לאשר את המרשם.  אבל היא לא הסכימה לדבר. פשוט קמה מהכיסאהמשך לקרוא "הבוסקו של רוגרדו"

הדרך

הדרך המובילה מביתי לכלא תמיד נראית לי ארוכה. בלתי נגמרת. כביש פרובינציאלי, צר, בעל שני מסלולים, אחד לכל כיוון. כביש מורם מעט מפני השטח שעובר בין שדות אין סופיים של אורז ותירס, הגידולים העיקריים באזור.בחורף, ברוב רובה של העונה אני נוהגת בתוך ערפל כבד, עוד אחד ממאפייני האזור. 22 כיכרות מצפים לי על הדרך, כן,המשך לקרוא "הדרך"

שחור זה השחור הישן

א. נעצר בסופרמרקט. הוא ניסה לגנוב מוצרי מזון בשקט בשקט. לא הצליח לא להיות מובחן, ובעל החנות קרא לשוטרים. א. לא מגיב טוב למדים. הוא התחיל להאבק במעצר. אני לא הייתי כמובן נוכחת בזמן המעצר, אבל מהכרותי עם א. אני יכולה רק לתאר איזה נזקים הוא גרם לשוטרים ולחנות במאבק הזה שלו שלא להלקח ע"יהמשך לקרוא "שחור זה השחור הישן"

מתנות

סבתא שלי הייתה רופאה. רופאה של דור אחר בישראל, שבו לדמות הרופא הייתה הילה כמעט כשל גיבור. אני זוכרת כילדה את הארון שבו סבתא איכסנה מתנות שקיבלה מהפציינטים, בזמן בו רפואה פרטית  כמעט ולא הייתה קיימת בישראל. מתנות מפציינטים אסירי תודה על העזרה והטיפול שהיא העניקה בשירות הציבורי של שנות החמישים. סבתא הייתה מקבלת שוקולדיםהמשך לקרוא "מתנות"