לא נעלמתי

לא נעלמתי. אני עדיין כאן. ממשיכה לגלגל אבנים במעלה ההר במאמץ סיזיפי שכזה. אז למה אני לא כותבת יותר שאלו אותי. למה אין פוסטים חדשים. הפוסטים ממשיכים להכתב. אבל אני גונזת אותם. הם כל כך שחורים, שאפילו הומור שחור לא מצליח לחלחל יותר. לא, אל דאגה, לא מדובר בדכאון. מדובר רק בניתוח שלי של מצביםהמשך לקרוא "לא נעלמתי"

מאיה חן מראיינת אותי בפודקאסט "נשים מספרות רילוקיישן"

בקישור הבא תוכלו להכנס ולהקשיב לראיון שמאיה ערכה לי והוא מפורסם בבלוג שלה "עשרים דקות מסיאטל" כחלק מסדרת פודקאסטים שעוסקת בנשים ברילוקישיין בעולם. כל אחת והסיפור שלה. אז הנה גם הסיפור שלי באודיו…https://www.mayarelostories.com/post/relocation-to-italy-with-aya-biran-the-prison-doctor?fbclid=IwAR1elrqfGk_FF0hxqXKzAseQu2BUStXoOYTGipz8bgHwqP5RxNkvPcNbiF4

הבוסקו של רוגרדו

היא נכנסה אלי למרפאה, בחורה צעירה  24 או 25. רזה. עויינת מאוד, לא מוכנה לענות על שאלות, אפילו הפשוטות שבהן. היא הגיעה אלינו  מכלא אחר בו שהתה זמן קצר מאוד, מספיק כדי לאבחן התמכרות להרואין ולהתחיל טיפול במתדון. קראתי לה לשיחת הכרות ראשונה וכדי לאשר את המרשם.  אבל היא לא הסכימה לדבר. פשוט קמה מהכיסאהמשך לקרוא "הבוסקו של רוגרדו"

הדרך

הדרך המובילה מביתי לכלא תמיד נראית לי ארוכה. בלתי נגמרת. כביש פרובינציאלי, צר, בעל שני מסלולים, אחד לכל כיוון. כביש מורם מעט מפני השטח שעובר בין שדות אין סופיים של אורז ותירס, הגידולים העיקריים באזור.בחורף, ברוב רובה של העונה אני נוהגת בתוך ערפל כבד, עוד אחד ממאפייני האזור. 22 כיכרות מצפים לי על הדרך, כן,המשך לקרוא "הדרך"

שחור זה השחור הישן

א. נעצר בסופרמרקט. הוא ניסה לגנוב מוצרי מזון בשקט בשקט. לא הצליח לא להיות מובחן, ובעל החנות קרא לשוטרים. א. לא מגיב טוב למדים. הוא התחיל להאבק במעצר. אני לא הייתי כמובן נוכחת בזמן המעצר, אבל מהכרותי עם א. אני יכולה רק לתאר איזה נזקים הוא גרם לשוטרים ולחנות במאבק הזה שלו שלא להלקח ע"יהמשך לקרוא "שחור זה השחור הישן"

מתנות

סבתא שלי הייתה רופאה. רופאה של דור אחר בישראל, שבו לדמות הרופא הייתה הילה כמעט כשל גיבור. אני זוכרת כילדה את הארון שבו סבתא איכסנה מתנות שקיבלה מהפציינטים, בזמן בו רפואה פרטית  כמעט ולא הייתה קיימת בישראל. מתנות מפציינטים אסירי תודה על העזרה והטיפול שהיא העניקה בשירות הציבורי של שנות החמישים. סבתא הייתה מקבלת שוקולדיםהמשך לקרוא "מתנות"

אמא איטלקיה

כמה הרבה נאמר ונכתב על האמא האיטלקיה, וכמה נקודות דימיון יש בינה לבין היידיש מאמא. האמא האיטלקיה המגוננת, לעיתים יתר מגוננת, שממלאת את הצלחת שוב ושוב עד שאתה מתפוצץ. אמא שיודעת גם לגעור ולהעמיד את הילד במקום. נו, הסטריאוטיפ של האמא האיטלקיה שלא נותנת לבן שלה להתרחק ממנה גם כשהוא בן ארבעים. באיטלקית קיים ממשהמשך לקרוא "אמא איטלקיה"

איזו שפה מדברים פה???

את העבודה בכלא התחלתי לאחר  כ8 שנים בהם חייתי כבר באיטליה כסטודנטית אבל גם כמורה ומרצה לאנגלית מדעית, הייתי כבר מעורה לחלוטין בחברה באיטלקית המקומית וסך הכל כבר שלטתי בשפה ברמה טובה למדי. עדיין מתפלקות מדי פעם טעויות הדקדוק, המבטא לעולם לא יהיה איטלקי, אבל מסוגלת לחלוטין לנהל מעבר לשיחה יומיומית ודיונים מקצועיים גם שיחותהמשך לקרוא "איזו שפה מדברים פה???"

אז מה לובשים?

כן כן, רופאה לובשת סקרבס. כלומר המדים המכוערים שרואים בסרטים בסדרות ובבתי החולים. מעל זה גם חלוק לבן. הנעליים? סוג של כפכפי בית חולים שכאלו.אבל בסביבת בכלא יש עוד כמה פקטורים שצריך לקחת בחשבון מלבד עיניין התדמית.– כלא גברים. אני אישה. כלומר עדיף שמתחת לחלוק אלבש בגדים לא חושפים. טוב, נו, זה ברור. אבל מסתברהמשך לקרוא "אז מה לובשים?"

עקומת למידה

הרבה דברים חדשים לומדים בכלא. כמו שאומרים, כל יום משהו חדש… טוב, אולי לפחות בהתחלה. תמיד יש את 'הפעם הראשונה', עם כל הרגשות והתחושות והמחשבות שרצים בראש ובגוף, וככל שחולף הזמן, ואת רואה עוד מקרה שכזה, ואז עוד אחד, ועוד אחד, הלב והמוח מפתחים להם מעין עמידות שכזו, כאילו זה הכל נורמלי ובכלל לא חריג.הפעםהמשך לקרוא "עקומת למידה"